עכשיו / שוקי גוטמן
שַׁבְתִּי מִגָּלוּת כְּפָר.
שְׁתִיקַת חֲלוֹמוֹת רְדוּמִים,
קוֹרְמִים עוֹר וְגִידִים.
מֵסִיר מַסֵּכוֹת,
מַסְדִּיר נְשִׁימָה,
מַטְעִין כַּדּוּרֵי רֶגֶשׁ,
מִתְאַבֵּד עַל אַהֲבָה.
מתוך:"להתעורר אל עצמי" – שירת החלומות, הוצאת אשכולות פואטיקה, 2022.
שם השיר "עכשיו" – אבל המילה "גלות" מככבת בשורה הראשונה בשיר.משמעות המילה גלות חזקה מצלצלת מהדהדת ומכניעה כל אדם באשר הוא.ביהודי מילה זו נוגעת ומכאיבה על אחת כמה וכמה. עוצמת הכמיהה האהבה והגעגועים בגלות היא שהחזירה את העם היהודי לארצו.
אף שהציפייה ארכה שנים רבות 2000 שנות גלות.דורות בהן העם היהודי לא בארצו, תלוי ומטלטל ממקום למקום ללא קרקע יציבה לעמוד עליה.
לרגע תהיתי באיזה דור נמצא הכותב? באיזה זמן הוא מתעורר מחלומותיו? – במחשבתי שאלתי אותו : הישנת כל הזמן הזה? ישנת 2000 שנות?אולי אתה ער בעולם אחר? כי בעולמנו העם היהודי כבר יושב בארצו.אתה מטעין כדור רגש? – עצור! אל תטעין. קח כדור קפסולה או טבליה, תחשוב בצלילות. אתה מתעקש להשתמש במילה "מטעין"?
אתה מדגיש את האקדח המעשן, לא באמת אתה רוצה להרפא,אתה רוצה להרוג.המסכות עוצרות את נשימתך? הסר אותן בכלל, לא רק כדי להסדיר את הנשימה – תנשום עמוק, נשימות קצובות.אבל לא, זה אינו רצונך.אתה מסיר את המסכות רק בעת טעינת האקדח.
לא מאמין אף לא ברגע אחד ללא המסכות. לא מאמין באהבה, לא בעבר גם לא כעת. אתה לא מתאבד על האהבה, לא אז בגלות גם לא בימים אלו. אתה הורג את האהבה, אין בך אומץ לאהבה. אתה עוטה את המסכות ומתקשה בנשימה, אתה מתאבד… עכשיו.
אושרה יצחקי
סופרת כותבת ויוצרת, בוגרת תואר ראשון בספרות וחינוך , תואר שני במנהל החינוך. מנחה ומרצה.
הוציאה לאור חמישה ספרי ילדים, שניים מתוכם עובדו להצגות ילדים, המוצגות בגנים ובבתי הספר ברחבי הארץ.
בספרה השישי נגעה בעולמם של המבוגרים בסיפורים קצרים מהחיים המאירים מצבים דומים בתקופות שונות "בין הדורות".