הרצאות

שוקי גוטמן מרצה

הסוד בקצה השיר - כתיבה ככלי לצמיחה ארגונית

מפגש מרתק עם שוקי גוטמן, משורר ואיש חינוך (M.ED), יזם ומרצה, מאמן בכיר להעצמה אישית ותהליכי שינוי.

כוחן של מילים ועוצמת הדיוק שבכתיבה מפתחים אצל האדם הכותב מיומנויות של התבוננות, חשיבה יצירתית וגמישות מחשבתית.

רישום חוויות ואירועים  בטקסט הוא תהליך מצמיח, מפתח את העולם הרגשי והבין אישי ומסייע להתמודד בעולם כאוטי ומשתנה. בהרצאה מיוחדת ומקורית פוגש העולם העסקי את עולמו של המשורר ולומד כיצד ניתן לייצר הרמוניה בתוך השונות.

איש עסקים מצליח תיאר זאת כך:  "שירה אף פעם לא דיברה אלי. עד שיום אחד שמעתי שיר של יהודה עמיחי, שריגש אותי באופן שלא הכרתי. התחלתי לכתוב בעצמי, והיום לאחר הוצאת שני ספרי שירה, אני מרגיש ברור לעצמי, חד יותר ומדויק באופן קבלת החלטות ניהוליות ותהליכים שאני מוביל בחברה שבבעלותי"

למידע נוסף:  0542012075   eshpoetica@gmail.com   I  

השואה בראי השירה העברית

השתקפות מראות השואה בשירי משוררים: שחוו את הזוועות – מי מהם ששרדו ומי שנרצחו, שראו את התופת ממרחק גיאוגרפי ומנקודת מבט של זמן. האם ניתן לתאר בשירה את השואה? מהי המשמעות של כתיבת שירה בגטו? מחנה השמדה? האם מי שלא היה שם יכול לכתוב על השואה?

מפגש מרתק שיעסוק בסוגיות אלו ועוד עם המשורר שוקי גוטמן, איש חינוך (M.ED) וחוקר שירת השואה, מחבר הספר 'מה איבדת בפולין'.

למידע נוסף:  0542012075   eshpoetica@gmail.com   I  

המלצות

ביקשתי משוקי גוטמן, ששיריו והרב תחומיות שלו מרתקים אותי, לתת הרצאה בסמינר ״היום שאחרי התואר״ לתלמידי מנהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למנהל.

שוקי דיבר על אינטליגנציה פואטית והיכולת של כתיבה לסייע לתהליכי הכרות עצמית, יצירתיות, חוסן מנטאלי וקבלת החלטות. הרצאה מעניינת ומיוחדת שעוזרת מאוד לתהליך ההרמוני של התנהלות בחיים ובקרירה. השילוב של שירה בפיתוח מודעות עצמית, הבנת תהליכים והתפתחות אישית הוא ייחודי, נגיש, מרגש ופותח עולמות.

שוקי משלב בהרצאתו דוגמאות מגוונות שפותחות בפני הסטודנטים שערים להבנה טובה יותר של המושגים משמעות וייעוד.

זיו סגל, מרצה בכיר,
המסלול האקדמי המכללה למנהל

מה אדם צריך

מַה צָרִיךְ אָדָם
בְּצֵאתוֹ לְמַסָּע מִדְבָּרִי
בְּלֵב לַיְלָה רוֹעֵם,
בְּאֵין תַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּס
בְּקִרְבַת מָקוֹם?

מִזְוָדָה רַחֲבַת מִדּוֹת
הָאוֹצֶרֶת אֲהָבוֹת גְּדוֹלוֹת:
אַרְבָּעָה סִפְרֵי אוֹר
בְּכוֹנָנִיּוֹת עֵץ נֶפֶשׁ,
נַעֲלַיִם לִמְנוּחַת אֹהֶל,
חֻלְצָה מִתְקַפֶּלֶת מֵעַצְמָהּ
וּמִכְנָסַיִם סוֹפְגֵי חֲבָטוֹת.

מוּל כֹּחוֹת הַמִּדְבָּר
לֵילוֹת יְמֵי הָאָבָק
אַרְיוֹת הַחֹשֶׁךְ וְהָאֵימָה
תְּלָאוֹת הַמַּיִם הַנִּסְתָּרִים
וְגַלֵּי הַדֶּרֶךְ בַּשָּׁמַיִם.

בְּצֵאתוֹ לְמַסָּע מִדְבָּרִי
צָרִיךְ אָדָם מַרְאָה עֲגֻלָּה
לְהַבִּיט בְּפָנָיו
בְּהַשְׁכָּמַת מָחָר.

מטפורה לשואה

אֵין לִי מֵטָפוֹרָה לַשּׁוֹאָה וְלֹא דִּמּוּי לַהֲרִיגַת צִבּוּר גָּדוֹל. אֵיךְ הִיא מְנַהֶלֶת כַּעֲסָהּ מָה לוֹבֶשֶׁת בְּבֹקֶר מָחֳרָת.בְּאֵיזֶה בֶּגֶד מְחוֹלֶלֶת וְהַאִם פָּנֶיהָ קוֹפְאוֹת בַּכְּפוֹר, שׁוֹלַחַת אֹדֶם בִּשְׂפָתֶיהָ וּמְחַיֶּכֶת כְּשֶׁחַם בַּחוּץ.מָתַי הִיא מִזְדַּקֶּנֶת וּמְבַצְבְּצִים קִמְטֵי עֲמָלָהּ, פַּסִּים רָצִים בְּאָפֹר־לָבָן וְדוֹמַעַת כְּשֶׁקּוֹרְאִים בִּשְׁמָהּ.וּבַסּוֹף, הַאִם הִיא מֵתָה וְנִשְׁמֶרֶת עַל מָסָךְ שָׁבוּר?