אֵין לִי מֵטָפוֹרָה לַשּׁוֹאָה

וְלֹא דִּמּוּי לַהֲרִיגַת צִבּוּר גָּדוֹל.

אֵיךְ הִיא מְנַהֶלֶת כַּעֲסָהּ

וּמָה לוֹבֶשֶׁת בְּבֹקֶר מָחֳרָת.

בְּאֵיזֶה בֶּגֶד מְחוֹלֶלֶת

וְהַאִם פָּנֶיהָ קוֹפְאוֹת בַּכְּפוֹר,

שׁוֹלַחַת אֹדֶם בִּשְׂפָתֶיהָ

וּמְחַיֶּכֶת כְּשֶׁחַם בַּחוּץ.

מָתַי הִיא מִזְדַּקֶּנֶת

וּמְבַצְבְּצִים קִמְטֵי עֲמָלָהּ,

פַּסִּים רָצִים בְּאָפֹר־לָבָן

וְדוֹמַעַת כְּשֶׁקּוֹרְאִים בִּשְׁמָהּ.

וּבַסּוֹף,

הַאִם הִיא מֵתָה 

וְנִשְׁמֶרֶת עַל מָסָךְ שָׁבוּר?